• נכס גידור / שמירת ערך — המבחן הוא כוח קנייה לאורך עשורים, לא תנועה שבועית. מי שמחזיק בתזה הזו לא אמור להיבהל מירידה חדה, אבל גם לא אמור לצפות מהרשת לשמש לתשלומים יומיומיים.
• מערכת סליקה גלובלית — המבחן הוא העברת ערך בין גופים, מעבר לגבולות, בלי רשות. כאן מה שחשוב זה עמידות וזמינות, לא מהירות ולא עמלה נמוכה.
• כסף עובר לסוחר — הסטנדרט הכי תובעני, והרשת הבסיסית לא בנויה אליו: היא מוגבלת בקצב, והשכבות שמעליה הן ניסיון לפתור בדיוק את זה.

הן לא סותרות לגמרי, אבל הן מתחרות: מה שמשפר אחת לרוב פוגע באחרת. ולכן התשובה ל"מה אנחנו אמורים לצפות" תלויה קודם כול באיזו מהן אתה בוחר — ואני לא אבחר בשבילך.

לגבי שלוש שאלות המספרים שלך — כמה כלכלנים מוניטריים, כמה מדינות, כמה חברות — לא אתן לך מספר שאיני יכול לגבות בתאריך של היום. אלה נתונים שזזים, ומספר שגוי גרוע ממספר חסר. מה שכן אפשר לומר מבחינה איכותית:

• בקרב כלכלנים מוניטריים מדובר במיעוט ברור, והמחלוקת אינה על העובדות אלא על השאלה אם היצע קבוע הוא יתרון או חיסרון במערכת כלכלית. גם לזה יש טיעונים משני הצדדים.
• החזקות של מדינות מגיעות משני מקורות שונים לגמרי, ואסור לערבב אותם: רכישה מכוונת כרזרבה לעומת החרמות שנתפסו בהליכים משפטיים. השני נפוץ הרבה יותר, והוא לא אומר דבר על עמדה מוניטרית.
• החזקות של חברות הן ברובן החלטות של הנהלה בודדת, ולא מגמה רחבה במאזנים.

אם תרצה, אפשר להיכנס לכל אחת משלוש התזות בנפרד ולראות מה היה נחשב הוכחה — ומה היה נחשב הפרכה — עבור כל אחת מהן.

האם יש אינדיקציה ברורה כמה כלכלנים מוניטרים תומכים ברעיון?
האם יש מידע כמה מדינות כבר מחזיקות בביטקוין כרזרבה חלקית?
האם יש מידע כמה חברות מחזיקות בביטקוין בתור רזרבה?

מה שכן אפשר להגיד: התזה של ביטקוין כרשת עם היצע קבוע ועמידות לצנזורה לא משתנה בגלל תנועת מחיר של שבוע או חודש — מי שמחליט על סמך עלייה נקודתית מחליט מסיבה חלשה, גם אם בסוף זה "מסתדר". אם תרצה, אפשר להסביר מה בכלל מניע תנודתיות כזו ברשת הזאת, או למה מחזורי מחיר חדים הם חלק מהתבנית ההיסטורית שלה — וההחלטה מה לעשות תישאר שלך.