שלוש השאלות הראשונות שלך הן בעצם שאלה אחת: איזו תזה אתה מחזיק. ולא במקרה הן מופיעות יחד — כל אחת מהן היא סטנדרט הצלחה אחר, ומה שנחשב "כישלון" משתנה לפיה.
- נכס גידור / שמירת ערך — המבחן הוא כוח קנייה לאורך עשורים, לא תנועה שבועית. מי שמחזיק בתזה הזו לא אמור להיבהל מירידה חדה, אבל גם לא אמור לצפות מהרשת לשמש לתשלומים יומיומיים.
- מערכת סליקה גלובלית — המבחן הוא העברת ערך בין גופים, מעבר לגבולות, בלי רשות. כאן מה שחשוב זה עמידות וזמינות, לא מהירות ולא עמלה נמוכה.
- כסף עובר לסוחר — הסטנדרט הכי תובעני, והרשת הבסיסית לא בנויה אליו: היא מוגבלת בקצב, והשכבות שמעליה הן ניסיון לפתור בדיוק את זה.
הן לא סותרות לגמרי, אבל הן מתחרות: מה שמשפר אחת לרוב פוגע באחרת. ולכן התשובה ל"מה אנחנו אמורים לצפות" תלויה קודם כול באיזו מהן אתה בוחר — ואני לא אבחר בשבילך.
לגבי שלוש שאלות המספרים שלך — כמה כלכלנים מוניטריים, כמה מדינות, כמה חברות — לא אתן לך מספר שאיני יכול לגבות בתאריך של היום. אלה נתונים שזזים, ומספר שגוי גרוע ממספר חסר. מה שכן אפשר לומר מבחינה איכותית:
- בקרב כלכלנים מוניטריים מדובר במיעוט ברור, והמחלוקת אינה על העובדות אלא על השאלה אם היצע קבוע הוא יתרון או חיסרון במערכת כלכלית. גם לזה יש טיעונים משני הצדדים.
- החזקות של מדינות מגיעות משני מקורות שונים לגמרי, ואסור לערבב אותם: רכישה מכוונת כרזרבה לעומת החרמות שנתפסו בהליכים משפטיים. השני נפוץ הרבה יותר, והוא לא אומר דבר על עמדה מוניטרית.
- החזקות של חברות הן ברובן החלטות של הנהלה בודדת, ולא מגמה רחבה במאזנים.
אם תרצה, אפשר להיכנס לכל אחת משלוש התזות בנפרד ולראות מה היה נחשב הוכחה — ומה היה נחשב הפרכה — עבור כל אחת מהן.
